בחג פסח ישבתי עם אחי והוא אמר לי נחרצות, "רויטל הזיכרון שלך מעורפל את מערבבת זכרונות", לאחר שהוא הזכיר לי החלטתי לכתוב את הזיכרון המדוייק והרי הוא לפניכם:
מוצאי שבת אחת כשהיינו קטנים, האחים שלי ליאור ואריק קראו לנו לחדר שלהם, המיטה האמצעית של אריק היתה מכוסה בשמיכה וליד המיטה של ליאור עמד השולחן , על השולחן המתקפל היה מונח לוח עץ עליו נעוצים מסמרי עשר בינהם חובר חוט טייל מתפטל. מצידו האחר של הלוח היתה לולאה מחוט ברזל ובקצה מנורה. תפקידנו היה להשחיל את הלולאה מבעד לחוט המתפטל מבלי שתדלק הנורה שבקצה.
ליאור אחי התגאה מאוד בפרוייקט שלו. הוא ואריאל למדו במגמת חשמל השנואה על אריק אך אהובה במידה מסויימת על ליאור.
והנה אני ויהונתן אחי מנסים ומנסים אך לא מצליחים!!!
"אני אומרת לך לא נגעתי המנורה סתם דלקה"- אמרתי לאחי ליאור שניהל את העניינים ביד רמה.
"נגעת!!! אחרת המנורה לא היתה נדלקת יוני תורך".
יוני קרב בהתרגשות אצבעותיו הקטנות והשממננות רועדות מהתרגשות קמעא והנה שוב האור נדלק.
"זה לא פייר הוא לא נגע!!!" צרחתי ואחי ליאור צוחק ופיו חושף את שיניו "נגע אחרת לא היתה המנורה נדלקת " עכשיו שוב תורך.
תוך כיווץ גבות וריכוז מלא ביד יציבה העברתי את הלולאה והנה אני נשבעת שלא נגע שוב האור נדלק, "אוף זה לא נכון! אתם רמאים" אריק וליאור כממתיקים סוד בינהם חייכו בהנאה אחד כלפי השני, "אין מה לעשות, זה המצב עכשיו תור יוני"
כך שוב ניסינו וניסינו ולא עלה בידנו, כל פעם נדלקה המנורה בשלב אחר לפעמים שניה לפני הסוף, כשאנו מחכים לפרס הנכסף ועד שנדמה כי הוא כה קרוב שוב הוא מתרחק מאיתנו, ואחי צוחקים בפני כישלונותינו.
רק לימים הבנו כי היה שם בלוח מתג נוסף מתג נסתר שכאשר חפץ אחי ליאור הוא עליו לחץ ואור נדלק בלי קשר למגע, וכך נפסלנו למודי אכזבה.
