אני זייפנית?!

בשבת ישבתי עם אחי יהונתן והעלינו זכרונות מהעבר, הוא סיפר לי כי חברו שהתחתן זה מכבר ביקש ממנו לשיר ביום חתונתו, עוד הוא מספר ואני חוזרת שנים אחורה לחתונות אחי בני הבכור.
שם בימים ההם היינו אני ואחי צוות הווי ובידור לכל המעוניין היינו שרים בדשא הגדול שליד המכולת בדשא של  סבתא סוליקה, מאחורי הבית ואפילו לשכנים, השיר של מדונה היה אז להיט papa dont preach אבל אנו באוזננו הילדותיות שמענו ושרנו בקולי קולות פפה דונט פיצ' דומה אבל לא מדוייק בכל מקרה הדבר הסב הנאה רבה לשומעים או כך זה נראה.
במהרה צרפו אותי ואחר-כך גם את אחי למקהלת בית הספר, ואני עם קול הזמיר שלי, היכולת הווקאלית והשמיעה המוסיקלית שלי, הייתי בטוחה מאוד בעצמי.
ונחזור לארוע כן החתונה הראשונה, אכן חתונה משמחת אבי הגאה בילדיו שירשו ממנו את הקול הערב העלה אותנו לשיר את השיר של להקת פרחי מיאמי "מהרה", אני ואחי פצחנו בזמר, שרים עם מבטא אמריקאי, שרים ונהנים לימים עת בגרתי הביאה גיסתי את קלטת הווידאו של החתונה ואני מזועזעת כל השיר אני מזייפת אחי ששר במדוייק תו אחר תו זוכה לגלגול עיניים וזלזול משווע מאחותו הגדולה.
אני זייפנית?!
ובכן כן, ולמדתי זאת בדרך הקשה.
למרות שאני מעדיפה לומר כי אני מלחינה את השירים מחדש.
ועל הסיפור הזה יאמר הגמל לא רואה את הדבשת.
אגב בחתונה אחי שר נפלא לחתן ולכלה, בלי זיוף כלל וכלל.

אביבים מקום שאוהבים

זיכרונות מן העבר- מאת רויטל ביטון

נתבקשתי מאת ורד המדריכה הפדגוגית שלי להעלות על דף את הזיכרונות הקדומים של שחר ילדותי עת בקרתי בגן הילדים.

רק הנחתי הקולמוס ואותיות דיו התפרצו ממנו מחכים להשתחרר זיכרונות נעימים יותר ופחות, החילותי לרשום וכך היה שלפני כל הזיכרונות עלתה במוחי המחשבה על הפרוסה עם הריבה והמרגרינה שהסייעת חסיבה הכינה, בחום ואהבה אחר שעת המנוחה.

נזכרתי במעברים לחדר קטן ונעים שם למדו רק הבוגרים אותיות ומספרים.

ומתוך הרישום עלתה בי המחשבה על איך ישבנו במעגל בדממה, ופינו הקטן נעול כחותם כי המפתח איננו נזרק הוא לים. ובעודנו יושבים בדממה חרישית שחה הגננת על מעשה בראשית, ספרה על איזה איש מפוזר, ואנו צחקנו בקול משוחרר.

מחשבה במחשבה נשזרת והנה נוצרה לי כבר שרשרת, ובעודי נזכרת בשיר בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת, ואני חבר בוחרת רוצה לבחור ביוני הילד החכם תכול העיניים אך בוחרת במיטל אדומת הלחיים.

והנה בראשי כבר הסתיים המשחק ומשחק אחר מתחיל אחריו "יש לנו גולם במעגל הגננת מכריזה" איש לא מבין ואין מבוכה, במשמחה רצים סביב המעגל מנסים לתפוס הגנב, ובהחלט מאמינים שאם אבדה המטפחת נקבל טפיחה הגונה ולא אחת.

וממשחקי חברה למשחקי הבוקר המשושים היוצרים צורות אחרות סקרנו את ידי העמלות ושוב מנסה ליצור צורה ושוב פרח אוף זה מה שיצא.

בשעת הצהרים בין השעה 12:00 לשתיים, כל הגן שונה וסודר כולם יושבים כמו במסדר, צופים בתוכנית פרפר נחמד, לומדים על חגים ומושגים לא מעט.

לקראת החגים תמיד לבשנו לבן, ובחג הפסח ערכנו סדר עם שולחן,

ליד הגן היתה כרם קטנה, עליה טיפסנו חיש קל בצרנו ענבים מלא חופניים כתשנו אותם בשתי ידיים, בתוך בקבוק קטן של תרופה לשיעול נכנס היין המיוחל, ואנו חיכינו להגיע לבית לתת לאמא שתשמור לאליהו הנביא יין טרי אם כי לא כל כך טעים, עת הגעתי הביתה, אמא על הבקבוק הביטה, "חמץ" פסקה ולא הוסיפה הבקבוקון נפתח מיד ותוכנו לבטני נשפך, זהו מצטערת אליהו, את היין לא תוכל לטעום גם כך הוא היה נורא ואיום,

זכורה לי גם תקרית לא נעימה כאשר ילדה קראה לי במילה לא יפה נחרדתי ממש הזדעזעתי לבית בריצה ברחתי, על המחסן הגבוהה טיפסתי שם ישבתי ולא ירדתי, שמעתי את חסיבה הסייעת קוראת לי בדאגה גם אמי הייתה מאוד לחוצה אך אני לא הייתי מוכנה להשמיע קול ולהודיע שאני בריאה ושלמה, רק אחרי תחנונים הסכמתי להשמיע קול, אמא הורידה אותי בחרדה, נזפה על שטיפסתי למעלה למקום סכנה, אני סיפרתי את שהילדה אמרה ואמא כעסה ופלטה קללה, והסייעת חסיבה אותי חבקה ולגן חזרתי בשמחה אך עם הילדה המקללת לא דיברתי, כי אפילו סליחה היא לא אמרה לי.