הכל התחיל בזה שנולד לי אח קטן, אח שאוהב לחלום ולחשוב המון להגות רעיונות, ולהפליא בדעות, עוד שהיינו קטנים היינו מתחרים זה בזה, אז עוד הייתי מהווה אתגר בתחרות כיום אני אוכלת אבק לרגליו.כל דבר שעשינו ביחד הייתה בו תחרות, גלויה ואפילו שופטים, שהשתנו בהתאם למטלה ובהתאם למי שנכח בבית, אני לא אשכח כמה הייתי גאה בעצמי עת פנינו אני ויהונתן אל השופטת הדגולה גאולה בבקשה לקבוע איזה מהציור של הנשים אותן ציירתי (עד היום אני מציירת באותה רמה חחחח) היא הכי יפה, גאולה פסקה של רויטל היא יותר פרופורציונלית, פרופורציונלית, מה זה?בהחלט לא ידעתי לשאול לא העזתי ונזכרתי במשפט שהמורה דבורה יקוטי למדה אותי ואף היה תלוי על כתלי הכיתה: "אין הביישן למד" ומשום מה לא הצלחתי ליישמו,אך מאושרת ממני לא הייתה אני ניצחתי, ניצחתי!!!!!יוני נבוך מההפסד המשיך להתאמן כנראה עד, שלמד תווי פניה ומבנה גופה של נערה אישה וצייר באופן מעורר התפעלות, ואני עד היום נחה על זרי דפנה אני נצחתי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה