איך הכל התחיל

הכל התחיל בזה שנולד לי אח קטן, אח שאוהב לחלום ולחשוב המון להגות רעיונות, ולהפליא בדעות, עוד שהיינו קטנים היינו מתחרים זה בזה, אז עוד הייתי מהווה אתגר בתחרות כיום אני אוכלת אבק לרגליו.כל דבר שעשינו ביחד הייתה בו תחרות, גלויה ואפילו שופטים, שהשתנו בהתאם למטלה ובהתאם למי שנכח בבית, אני לא אשכח כמה הייתי גאה בעצמי עת פנינו אני ויהונתן אל השופטת הדגולה גאולה בבקשה לקבוע איזה מהציור של הנשים אותן ציירתי (עד היום אני מציירת באותה רמה חחחח) היא הכי יפה, גאולה פסקה של רויטל היא יותר פרופורציונלית, פרופורציונלית, מה זה?בהחלט לא ידעתי לשאול לא העזתי ונזכרתי במשפט שהמורה דבורה יקוטי למדה אותי ואף היה תלוי על כתלי הכיתה: "אין הביישן למד" ומשום מה לא הצלחתי ליישמו,אך מאושרת ממני לא הייתה אני ניצחתי, ניצחתי!!!!!יוני נבוך מההפסד המשיך להתאמן כנראה עד, שלמד תווי פניה ומבנה גופה של נערה אישה וצייר באופן מעורר התפעלות, ואני עד היום נחה על זרי דפנה אני נצחתי!

מסיבת הסיום המדהימה של גן אלה כוח תש"ע

מסיבת סיום גן אלה כוח תש"ע הכנת תיפאורה האח המוכשר שלי יהונתן ביטון

קצת מהעבר הלא רחוק כל-כך

הולכים לגן

כשיוני אחי עלה לגן אני עליתי לכיתה א', אני הייתי ילדה מאוד אגואיסטית כנראה כמו רוב הילדים, ומכיוון שגדלנו במושב, לא היתה המולה לא סביב העליה לכיתה א' ולא סביב הכניסה לגן, במיוחד לא כשמדובר בילדה השביעית ובילד השמיני.
את תפקיד האמא המובילה את בנה הקט לגן יושבת איתו ומחכה שירגע ולא יבכה, מעודדת אותו ומבטיחה שתחזור בשעה 13:30 לקחתו מילאתי אני.
מה אומלל היה אחי שבמקום הסברים שזה זמני ואני בסוף היום אחזיר אותו הבייתה הוא קיבל תמונה של גב ואת המילים ביי יוני, כן ככה ביי והלכתי לכיתה א' אחרי הכל גם לי יש יום חשוב מאוד.

מכיוון שיום כיפור מגיע, אני רוצה לבקש סליחה!!! סליחה שלא הייתי יותר רגישה ואכפתית, סליחה שאותך בגן בלי הדרכה השארתי, סליחה על צער שגרמתי, סליחה! סליחה!

בימים אלה אני מתמודדת עם העובדה שאחי היקר פורס כנפיים, לאן?

לירושלים, הוא התחיל לעבוד שם בתור גנן, וכעת הוא נשאר כיפור, כל-כך קשה להתרגל לעובדה שהוא רחוק כל-כך,

אבל גם ממרחק אני שולחת לו כתיבה וחתימה טובה וצום קל.

מטפחות מעוצבות- צעיפים אין דברים כאלה.