באחד מלילות שישי הנעימים במושב כאשר שמיי היקום היו זרועים כוכבים זוהרים שהניחו אורם על פסגות ההרים הרחוקות, יצאתי לנשום את אויר הקיץ הנעים שליטף את עורפי כשריח שיח השיבה עלה באפי, נזכרתי שוב במימי הילדות השמים, כאשר לילות שישי אלו היו הזדמנות לחגיגה בלתי פוסקת של פסטיגל שירים בנימה ילדותית, או משחקי מחבואים עם הדודים והדודות.
אך התייפחתי, לילות שישי שכאלה היו משאת עונג לכל השבוע כולו, אושר זך של חוויית אהבה אמיתית ללא סייג.
חיק משפחה גדולה ואוהבת, שמחת ילדות שאינה מרפה ולו לרגע, נחת מיוחד מאין כמוהו.
משחקי הקלאס, החבל וחמש אבנים היו אז ערגה לכל נפש צעירה, המחסן הישן שבו כלי זכוכית ישנים וארגזים ששימשו רהיטים, עוד זכורים לי כאילו כל זה חלף הרגע ימים כאלה לא אשכח לעולם.
והנה עכשיו על אותם מדרגות ישנות של אותו בית ישן, שקיבל עם השנים צורה חדשה אך תמיד נותר בו נימה מן הישן, יושב אני לבד, בליל שישי קיצי ונעים והשירים מהפסטיגל האחרון מתנגנים מבין שפתי, ובזה הרגע נצחתי בחמש אבנים, ואני רץ להסתיר עצמי במשחק המחבואים, ואחרותי הגדולה שוב מורה אוני התלמיד שמצייר בפחם מגיל כ"כ צעיר, אך הכל רק בדמיון כי מסביבי שוררת דממה... דממה של קץ ילדות נעימה, ואף שיש עדיין ילדות מסביב הרי שאינה מזכיאה ולו במעט את הילדות שלי.
אך התייפחתי, לילות שישי שכאלה היו משאת עונג לכל השבוע כולו, אושר זך של חוויית אהבה אמיתית ללא סייג.
חיק משפחה גדולה ואוהבת, שמחת ילדות שאינה מרפה ולו לרגע, נחת מיוחד מאין כמוהו.
משחקי הקלאס, החבל וחמש אבנים היו אז ערגה לכל נפש צעירה, המחסן הישן שבו כלי זכוכית ישנים וארגזים ששימשו רהיטים, עוד זכורים לי כאילו כל זה חלף הרגע ימים כאלה לא אשכח לעולם.
והנה עכשיו על אותם מדרגות ישנות של אותו בית ישן, שקיבל עם השנים צורה חדשה אך תמיד נותר בו נימה מן הישן, יושב אני לבד, בליל שישי קיצי ונעים והשירים מהפסטיגל האחרון מתנגנים מבין שפתי, ובזה הרגע נצחתי בחמש אבנים, ואני רץ להסתיר עצמי במשחק המחבואים, ואחרותי הגדולה שוב מורה אוני התלמיד שמצייר בפחם מגיל כ"כ צעיר, אך הכל רק בדמיון כי מסביבי שוררת דממה... דממה של קץ ילדות נעימה, ואף שיש עדיין ילדות מסביב הרי שאינה מזכיאה ולו במעט את הילדות שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה