אוף למה לא הצטלמתי!!!!

עוד בהיותי ילדה קטנה הייתה חביבה עלי עדשת המצלמה אז שלא כמו היום שכל זאטוט קטן מנציח את רגעיו בהבזק של אור, אז כדי להנציח רגע ומעמד נדרשה מצלמת פילם נושנה , צלמת המשתדלת עד מאוד (אם יורשה לי לומר ללא הצלחה רבה) לצלם את אובייקט הצילום המאושר. אני שאהבתי עד בלי דיי להצטלם מיד התרעמתי כאשר לא כללו אותי בתמונה ומכיוון שמעלי שבעה אחים השולטים במצלמה ביד רמה . ומתחתי שני אחים מתוקים ופוטוגנים הרגשתי מקופחת בתחום הנ"ל, אך לא אחת כמוני תאמר נואש. כל אימת שהבחנתי בחוט השחור של המצלמה מבצבץ מבין אצבעותיה של גאולה אחותי נדרכתי כחתול העומד לפני טרפו. ובמוחי צצות שאלות את מי יצלמו עכשיו? האם תקרא לי גאולה למעמד הכביר של הנצחתי על גבי תמונה.
אך תקוותי נוגוזו מדי פעם בפעם. עד שחשתי כי בכוונה יוצאים בחשאי אל המשחקיה להצטלם ולא הודיעוני כדי שלא אקלקל את התמונה.
היתה זאת שעת בין ערביים כאשר שמעתי קריאה "רויט יוני ואורית מצטלמים" אינני זוכרת מי השמיע קריאה זו, אך אני בחושי המחודדים רצתי במהירות לעבר מקום הצילום. כמה אכזבה נתלתה בפני כשראיתי כי סיימו להצטלם וני לא הספקתי. כמה בכי זעם והאשמות!
כמה הופתעתי כשהגיע פיתוח הפילם בו אני מככבת כן הצלחתי להצטלם.