כידוע לכל המכיר אותי גדלתי במושב אביבים, אני אחרי רצף די נאה של שלושה בנים, נולדתי כדי להראות שכל מה שבן יכול גם אני יכולה, וכך בכל ילדותי תמיד הייתי בת בן, משתתפת בריצות למרחקים קצרים, משחקת מחניים וכדור סל, גם כשלעגו לי לא וויתרתי, הראתי להם כמה אני טובה ושאני מצליחה לא פחות מהם.
אחד הנוהגים שהיה לאחי היקרים ליאור ואריק הקרויים שמשון ויובב, אשר נהגו להדהים אותי ואת אחי יהונתן במעלליהם ובנסיונותיהם לשונרר מאיתנו כספים אך זה יסופר בפעם אחרת.
היה לטפס על גגות הבִּיטִימוּן, או בעברית צחה "בית-אימון" מחסני אפרוחי תרנגולות שנזנחו זה מכבר משימושם המקורי והיוו מקור של אושר לחיי ילדים קטנים כמה אוצרות נמצאו שם, כמה פעילויות אין ספור, ומה שהסתתר על גג הביטימון היה בגדר תעלומה לא פעם אחי חזרו מהגג עם הפתעות מופלאות, בובת ברבי שראו וידעו ימים טובים יותר עם תספורת הדי קקי, צמיג של אופניים, רדיו טרנסיטור ישן, אכן אוצרות לילדים עם דמיון.
החלטתי ללא חרטות על הגג לעלות שינסתי מותניים אזרתי אומץ, על גדר ברזל טיפסתי מתחתי ערמות של בקבוקי זכוכית שבורים ואני יחפה כתמיד, דודי לא נמצא בכדי לגעור בי שאני חָסְנָה הולכת יחפה' אז לְמָה נעלים יותר כיף לחוש את החול ברגלים, עודי מטפסת ואחותי הגדולה גאולה מבעד לחלון מתבוננת היא צופה באחותה בת ה-10 מאמצת את שרירי ידיה הקטנות בעוד ישבנה נישא אל על אל עבר הגג, פתאום קול מבליח מפר את דממת הריכוז והאומץ: "מה את עושה?" מרוב בהלה שמטתי את ידי וכל כובד גופי ובמיוחד ישבני נפל על שברי הזכוכית, בושה וחבולה הובילה אותי אחותי הגדולה לעבר אחות הישוב שרה ז"ל, היא חטאה את המקום והסבירה לי כמה מסוכן לטפס על הגגות, אך אותי כל מה שעניין זה:
למה צעקת גאולה כמעט הגעתי כמעט הצלחתי, כלל לא פחדתי למה הפרעת לי לטפס.
בבית התקבלתי כגיבורה על-ידי אחי הצעיר יהונתן, כן אני אחותו הבזה לסכנה נעמדת מולה ואף נפגעת ולא מתייאשת, ובשקט לוחשת ננסה שוב מחר.
אחד הנוהגים שהיה לאחי היקרים ליאור ואריק הקרויים שמשון ויובב, אשר נהגו להדהים אותי ואת אחי יהונתן במעלליהם ובנסיונותיהם לשונרר מאיתנו כספים אך זה יסופר בפעם אחרת.
היה לטפס על גגות הבִּיטִימוּן, או בעברית צחה "בית-אימון" מחסני אפרוחי תרנגולות שנזנחו זה מכבר משימושם המקורי והיוו מקור של אושר לחיי ילדים קטנים כמה אוצרות נמצאו שם, כמה פעילויות אין ספור, ומה שהסתתר על גג הביטימון היה בגדר תעלומה לא פעם אחי חזרו מהגג עם הפתעות מופלאות, בובת ברבי שראו וידעו ימים טובים יותר עם תספורת הדי קקי, צמיג של אופניים, רדיו טרנסיטור ישן, אכן אוצרות לילדים עם דמיון.
החלטתי ללא חרטות על הגג לעלות שינסתי מותניים אזרתי אומץ, על גדר ברזל טיפסתי מתחתי ערמות של בקבוקי זכוכית שבורים ואני יחפה כתמיד, דודי לא נמצא בכדי לגעור בי שאני חָסְנָה הולכת יחפה' אז לְמָה נעלים יותר כיף לחוש את החול ברגלים, עודי מטפסת ואחותי הגדולה גאולה מבעד לחלון מתבוננת היא צופה באחותה בת ה-10 מאמצת את שרירי ידיה הקטנות בעוד ישבנה נישא אל על אל עבר הגג, פתאום קול מבליח מפר את דממת הריכוז והאומץ: "מה את עושה?" מרוב בהלה שמטתי את ידי וכל כובד גופי ובמיוחד ישבני נפל על שברי הזכוכית, בושה וחבולה הובילה אותי אחותי הגדולה לעבר אחות הישוב שרה ז"ל, היא חטאה את המקום והסבירה לי כמה מסוכן לטפס על הגגות, אך אותי כל מה שעניין זה:
למה צעקת גאולה כמעט הגעתי כמעט הצלחתי, כלל לא פחדתי למה הפרעת לי לטפס.
בבית התקבלתי כגיבורה על-ידי אחי הצעיר יהונתן, כן אני אחותו הבזה לסכנה נעמדת מולה ואף נפגעת ולא מתייאשת, ובשקט לוחשת ננסה שוב מחר.
