איך הכל התחיל

הכל התחיל בזה שנולד לי אח קטן, אח שאוהב לחלום ולחשוב המון להגות רעיונות, ולהפליא בדעות, עוד שהיינו קטנים היינו מתחרים זה בזה, אז עוד הייתי מהווה אתגר בתחרות כיום אני אוכלת אבק לרגליו.כל דבר שעשינו ביחד הייתה בו תחרות, גלויה ואפילו שופטים, שהשתנו בהתאם למטלה ובהתאם למי שנכח בבית, אני לא אשכח כמה הייתי גאה בעצמי עת פנינו אני ויהונתן אל השופטת הדגולה גאולה בבקשה לקבוע איזה מהציור של הנשים אותן ציירתי (עד היום אני מציירת באותה רמה חחחח) היא הכי יפה, גאולה פסקה של רויטל היא יותר פרופורציונלית, פרופורציונלית, מה זה?בהחלט לא ידעתי לשאול לא העזתי ונזכרתי במשפט שהמורה דבורה יקוטי למדה אותי ואף היה תלוי על כתלי הכיתה: "אין הביישן למד" ומשום מה לא הצלחתי ליישמו,אך מאושרת ממני לא הייתה אני ניצחתי, ניצחתי!!!!!יוני נבוך מההפסד המשיך להתאמן כנראה עד, שלמד תווי פניה ומבנה גופה של נערה אישה וצייר באופן מעורר התפעלות, ואני עד היום נחה על זרי דפנה אני נצחתי!

אביבים מקום שאוהבים

זיכרונות מן העבר- מאת רויטל ביטון

נתבקשתי מאת ורד המדריכה הפדגוגית שלי להעלות על דף את הזיכרונות הקדומים של שחר ילדותי עת בקרתי בגן הילדים.

רק הנחתי הקולמוס ואותיות דיו התפרצו ממנו מחכים להשתחרר זיכרונות נעימים יותר ופחות, החילותי לרשום וכך היה שלפני כל הזיכרונות עלתה במוחי המחשבה על הפרוסה עם הריבה והמרגרינה שהסייעת חסיבה הכינה, בחום ואהבה אחר שעת המנוחה.

נזכרתי במעברים לחדר קטן ונעים שם למדו רק הבוגרים אותיות ומספרים.

ומתוך הרישום עלתה בי המחשבה על איך ישבנו במעגל בדממה, ופינו הקטן נעול כחותם כי המפתח איננו נזרק הוא לים. ובעודנו יושבים בדממה חרישית שחה הגננת על מעשה בראשית, ספרה על איזה איש מפוזר, ואנו צחקנו בקול משוחרר.

מחשבה במחשבה נשזרת והנה נוצרה לי כבר שרשרת, ובעודי נזכרת בשיר בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת, ואני חבר בוחרת רוצה לבחור ביוני הילד החכם תכול העיניים אך בוחרת במיטל אדומת הלחיים.

והנה בראשי כבר הסתיים המשחק ומשחק אחר מתחיל אחריו "יש לנו גולם במעגל הגננת מכריזה" איש לא מבין ואין מבוכה, במשמחה רצים סביב המעגל מנסים לתפוס הגנב, ובהחלט מאמינים שאם אבדה המטפחת נקבל טפיחה הגונה ולא אחת.

וממשחקי חברה למשחקי הבוקר המשושים היוצרים צורות אחרות סקרנו את ידי העמלות ושוב מנסה ליצור צורה ושוב פרח אוף זה מה שיצא.

בשעת הצהרים בין השעה 12:00 לשתיים, כל הגן שונה וסודר כולם יושבים כמו במסדר, צופים בתוכנית פרפר נחמד, לומדים על חגים ומושגים לא מעט.

לקראת החגים תמיד לבשנו לבן, ובחג הפסח ערכנו סדר עם שולחן,

ליד הגן היתה כרם קטנה, עליה טיפסנו חיש קל בצרנו ענבים מלא חופניים כתשנו אותם בשתי ידיים, בתוך בקבוק קטן של תרופה לשיעול נכנס היין המיוחל, ואנו חיכינו להגיע לבית לתת לאמא שתשמור לאליהו הנביא יין טרי אם כי לא כל כך טעים, עת הגעתי הביתה, אמא על הבקבוק הביטה, "חמץ" פסקה ולא הוסיפה הבקבוקון נפתח מיד ותוכנו לבטני נשפך, זהו מצטערת אליהו, את היין לא תוכל לטעום גם כך הוא היה נורא ואיום,

זכורה לי גם תקרית לא נעימה כאשר ילדה קראה לי במילה לא יפה נחרדתי ממש הזדעזעתי לבית בריצה ברחתי, על המחסן הגבוהה טיפסתי שם ישבתי ולא ירדתי, שמעתי את חסיבה הסייעת קוראת לי בדאגה גם אמי הייתה מאוד לחוצה אך אני לא הייתי מוכנה להשמיע קול ולהודיע שאני בריאה ושלמה, רק אחרי תחנונים הסכמתי להשמיע קול, אמא הורידה אותי בחרדה, נזפה על שטיפסתי למעלה למקום סכנה, אני סיפרתי את שהילדה אמרה ואמא כעסה ופלטה קללה, והסייעת חסיבה אותי חבקה ולגן חזרתי בשמחה אך עם הילדה המקללת לא דיברתי, כי אפילו סליחה היא לא אמרה לי.   

מסיבת הסיום המדהימה של גן אלה כוח תש"ע

מסיבת סיום גן אלה כוח תש"ע הכנת תיפאורה האח המוכשר שלי יהונתן ביטון

קצת מהעבר הלא רחוק כל-כך

הולכים לגן

כשיוני אחי עלה לגן אני עליתי לכיתה א', אני הייתי ילדה מאוד אגואיסטית כנראה כמו רוב הילדים, ומכיוון שגדלנו במושב, לא היתה המולה לא סביב העליה לכיתה א' ולא סביב הכניסה לגן, במיוחד לא כשמדובר בילדה השביעית ובילד השמיני.
את תפקיד האמא המובילה את בנה הקט לגן יושבת איתו ומחכה שירגע ולא יבכה, מעודדת אותו ומבטיחה שתחזור בשעה 13:30 לקחתו מילאתי אני.
מה אומלל היה אחי שבמקום הסברים שזה זמני ואני בסוף היום אחזיר אותו הבייתה הוא קיבל תמונה של גב ואת המילים ביי יוני, כן ככה ביי והלכתי לכיתה א' אחרי הכל גם לי יש יום חשוב מאוד.

מכיוון שיום כיפור מגיע, אני רוצה לבקש סליחה!!! סליחה שלא הייתי יותר רגישה ואכפתית, סליחה שאותך בגן בלי הדרכה השארתי, סליחה על צער שגרמתי, סליחה! סליחה!

בימים אלה אני מתמודדת עם העובדה שאחי היקר פורס כנפיים, לאן?

לירושלים, הוא התחיל לעבוד שם בתור גנן, וכעת הוא נשאר כיפור, כל-כך קשה להתרגל לעובדה שהוא רחוק כל-כך,

אבל גם ממרחק אני שולחת לו כתיבה וחתימה טובה וצום קל.

מטפחות מעוצבות- צעיפים אין דברים כאלה.